אבן הלרימר נצפתה ותודעה לראשונה בהיסטוריה בשנת 1916 על ידי הכומר מיגל דומינגו פוארטס לורן – שהיה באותה התקופה הכומר הראשי של הקהילה של ברהונה, הנמצאת בדרום מערב הרפובליקה הדומיניקנית.
ב29 לנובמבר בשנת 1916 הגיש הכומר מיגל בקשה לקבלת היתר לחקור ולנצל את משאבי המכרה אבל בקשתו נדחתה מכיוון שאף אחד מעולם לא שמע על האבן הזו ולא רצו להקצות משאבים לעניין.

במהלך השנים כמעט נעלם מדפי ההיסטוריה הגילוי של האבן המרשימה הזו והסקרנות של לגבי האבן הקסומה הלכה ונשכחה.

בשנת 1974, מיגל מנדז שהיה תושב של ברהונה ונורמן רילינד, שהיה אז מתנדב מטעם "חיל השלום" האמריקאי (חיל השלום האמריקאי הינו ארגון אמריקאי ללא מטרות רווח השולח מתנדבים למדינות זרות במטרה לעזור ולקדם את תחומי החינוך, המדע, החקלאות ועוד…) מצאו אבן לרימר על חופי ברהונה בעת שבילו בחוף.
מגלי האבן ותושבי האזור שיערו שהאבן הקסומה הגיעה מהים בגלל צבעה הייחודה שמזכיר בדיוק את צבעי הים הקאריבי וכן האבנים היחידות שנמצאו עד אז היו על חוף הים ולכן קראו לאבן רוקה אסול – Roca Azul ובתרגום לעברית – אבן כחולה.
עם הזמן גברה הסקרנות על מקור האבן הייחודית והחלו חיפושים אחר האבן הנדירה.
בעקבות החיפושים, התגלה שהאבנים שנמצאו בחוף הינן אבנים שנשטפו עם על ידי נהר בהורוקו והגיעו אל החוף, ושמקורן של האבנים הכחולות הן מה שהפך היום להיות "מכרה לוס צ'ופדרוס" והוא נמצא בהרי הבהורוקו.
בדיעבד התגלה שהמיקום של אבני הלרימאר הוא המיקום המדוייק עליו דיווח הכומר אז בשנת 1916 ויכול להיות שהיו חוסכים הרבה זמן וכסף אם היו נעתרים לבקשתו של הכומר כבר אז.

שמה של הלרימר ניתן לה, על ידי מיגל מנדז תושב ברהונה מי שגילה את האבן הייחודית.
בתו של מיגל נקראה – לריסה וצבעה של האבן הזכירה למיגל את הים (בספרדית המילה ים היא "מאר – Mar") ומכך בחיבור המילים, לאריסה ומאר האבן לארימר קיבלה את שמה עד היום.

הלרימר הוכרזה בשנת 2011 כאבן הלאומית של הרפובליקה הדומיניקנית וכן נקבע ה22 לנובמבר "יום הלרימר הלאומי".